שם הכותב: תאריך: 16 מרץ 2014

אחרת

יום חמישי, שעה 17:30 ואני עדיין בפקקים באיילון, שיעור ראשון בקורס שנתי שנקרא KST בתואר MBA ואני כבר מאחר… אני נכנס לחניון, עוברות לי בראש המילים מהשיר של אהוד בנאי "מאז שעזבת הרבה השתנה כאן". חולף על פני ה-M המפורסמת וחושב אפילו לכאן הם הגיעו.. נכנס לבניין משפטים, (אני לומד מינהל עסקים) מחפש כיתה עם שולחנות, מרצה ומצגת. מוצא ח' כסאות, 3 מרצות ובחורה מתולתלת בישיבה מזרחית על כיסא שנדמה שרושמת אפילו "לבריאות" שמישהו אומר.

מתחיל משחק היכרות, מולי עוברים בזה אחר זה עומר מטבע, פז-גז, גבר שטוען שהוא בר רפאלי וגיא קלמנטינה. לאן הגעתי?!?

לפני שהתאוששתי נזרקות לאוויר מילים כמו שיקוף שישר מתקשרות לי עם דימוי של רנטגן או מיקוד שגורמות לי לחשוב אם זה 73142 או אולי 62492? ואז בין סיפורי הצבים של אורנה למסעות חובקי העולם של דפנה אני מתחיל להבין שזה המקום להשתחרר, לתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים ופשוט להתחיל לשאול שאלות ועדיף שכמה שיותר פתוחות. להכניס ללקסיקון מונחים כמו: יזם, "חוזה פסיכולוגי", "פגישת גילוי" ולדבר בפראפרזות – שזה בעצם להגיד אותו הדבר בצורה אחרת שמנוסחת שונה, אבל בעצם מתכוונת בדיוק למה שאמרת מלכתחילה רק בדרך נוספת בשינוי קל של התוכן.. מבולבלים?! גם אנחנו.

images

מתחילות הסימולציות, בהתחלה אני מתבונן מבחוץ, רושם, מקשיב, מנסה לדלות כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי בתהליך הליווי, ע"מ שלא נוכל לשאול רק שאלות, אלא גם את הנכונות ליצירת האמון וההבנה מהן הנקודות הבוערות, מה היזם צריך? איך לאתגר לו את החשיבה ובאיזה שלב הוא נמצא, בכדי שהתהליך יניב את התוצאות הרצויות לשני הצדדים.

15 דקות עוברות.

ואני מוצא את עצמי בסימולציה: אני בעל מפעל שטיחים בקיבוץ בדרום, גיא הוא סבתא סורגת, פזית- אמא במשרה מלאה ביומיום, משילה 10 שנים ברגע והופכת להיות נכדתי הקטנה ומפה הדבר היחיד שעוצר אותנו זה רק דפנה שרוצה שעוד נספיק משהו לפני שהשעון מראה 21:00 בערב וכולם מתאיידים עד השבוע הבא.

בדרך החוצה אני חושב על מפעל השטיחים הווירטואלי שלנו, על ההתלהבות שהצלחנו לייצר ב-15 דקות ולא יכול שלא לחשוב שבטח יש מספר ענק של רעיונות בחוץ בצורות כאלה או אחרות שרק מחכים שנשאל אותם: למה? בעצם הרבה למה? כמו למה אתה חושב שהמיזם שלך יצליח?

ללמוד תוך כדי הליכה

מפגש אחר בקורס, יום חמישי אותו המקום ואותה השעה. פתאום נכנסת לכיתה יזמית בתחילת דרכה שלטענתה עלתה על רעיון מבריק, היא אומרת שהוא עדיין טיפה בוסרי ורצתה לשמוע מאתנו מה אנחנו חושבים. דבר ראשון כל אחד מהמשתתפים פיתח עמדה לגבי הרעיון, ישים, לא ישים. אני חשבתי שלא הייתי משתמש בדבר כזה לעולם, חדשני וכדומה.

המפגש הזה נתן לנו להבין שכנראה גם אנחנו עדיין קצת בוסריים ויש לנו עוד הרבה ללמוד על ליווי יזמים..

השבועות חלפו ונפגשנו עם מגוון רחב של יזמים צעירים עם רעיונות כאלו ואחרים וכל שבוע השתדלנו לתת להם את הליווי האופטימאלי, הבלתי מתערב, לנטרל את הרגשות שחשנו כלפי המוצר או השירות שהציעו ולדבוק בצורת עבודה ובכלים שדפנה, אורנה ורוויטל הקנו לנו. עם הזמן היכולת שלנו לדובב יזמים, לכרות איתם הסכמים פסיכולוגים ואפילו רק להקשיב ולספק להם עוד זוג עיניים, הפכו למשהו שהוא מאוד טבעי וחלק בלתי נפרד מכל מפגש. אני חושב שהצלחנו לטפח את היכולת לשים את המיזם במרכז, לתת ליזמים לדבר ולהתבטא ולשאול את השאלות המנחות שמייצרות ערך עבור שני הצדדים.

אין תרופת פלא ומודל מנצח

מבחינה אישית, התובנות אליהן הגעתי תוך כדי התהליך הן שיזם לאו דווקא רוצה שינחיתו עליו רשימת מטלות אלא כן זקוק לליווי שמאתגר אותו וגורם לו לחפש פתרונות בעצמו. האפקטיביות של תהליך מסוג זה היא עצומה. אפשר לומר בוודאות שבמיזמים אין נוסחה מנצחת או תרופת פלא ומי שמכיר את המיזם טוב מכולם הוא היזם עצמו. לכן ייתכן ומה שעבד יפה עשרות פעמים במיזמים אחרים יוביל לתוצאות הפוכות. כל מיזם הוא אינדיבידואלי ועל כן בניית התהליך, הפעולות שיינקטו וסדרי העדיפויות שונים מאחד לשני.

בשביל זה אנחנו פה,  לשאול את השאלות מבלי לומר מה נכון יותר או פחות, לכוון כאשר אנחנו מרגישים שהיזם מאבד פוקוס, לדרבן פעולה ברגעים הקשים שנראה שמשהו לא עובד, לאתגר, להתבונן, להציע, למצוא מה צריך לחזק, לבנות ואם צריך אז גם לפרק ולבנות מחדש.

לקראת סוף הסמסטר התחלקנו לקבוצות עבודה וכיום אנחנו מלווים מיזם של 4 בחורים מבריקים שהתקשרו במסגרת החוג למדעי המחשב ורוצים לפרוץ עם המיזם שלהם את גבולות האקדמיה. אנחנו מאמינים שהם יעשו את זה, שיתוף הפעולה בינתיים מצוין וכולנו מסתכלים קדימה לקראת ההמשך. אני מקווה שבשנה הבאה אני ובוריס, השותף שלי, נוכל לספר לכם על תהליך kst שלקח מיזם אל שלב משמעותי בדרך להצלחה.