שם הכותב: תאריך: 17 אפריל 2013

בשיר של סימון וגרפונקל :"Like a bridge over troubled water", מתואר מצב שבו ידיד אמת נחלץ לעזרה כנגד כל הסיכויים:

When times get rough
And friends just can't be found
Like a bridge over troubled water
I will lay me down…

בעודי משכשכת את רגלי במי הטורקיז האינסופיים של האי קופיפי, נזכרתי באסון הצונמי שהתרחש באזור בשנת 2004. תהיתי כיצד הצליחו התושבים לשקם את עצמם ואת האי. האם המדינה התגייסה לעזרה? האם הייתה זו יוזמה פרטית? בינלאומית?

במסגרת יום טיול באיים בסביבה הגעתי לאי קטן העונה לשם KAI NOK. האי כולו מכוסה שברי אלמוגים. המדריך המקומי הסביר כי בזמן הצונמי נהרסה לחלוטין שונית האלמוגים המקיפה את האי וכי יעברו שנים רבות עד שהשונית תשתקם. שאלתי את עצמי- איך יתכן שלטבע לוקח כל כך הרבה שנים לשקם את עצמו ואילו באי קופיפי אין זכר לחורבן ולהרס שגרם הצונמי? איך שוקמו ההריסות בו ולטבע לוקח כל כך הרבה זמן?

ב- 26/12/2004 תקף צונאמי ענק בגובה 6.5 מטר את חופי תאילנד המערביים והרס כמעט לחלוטין את החלק הגדול של האי קופיפי (phiphi don). הכפר הראשי של האי TONSAI  נהרס כולו. לאחר האסון נמצאו כ-800 גופות ועוד 1200 איש נעדרו. כ- 70% מהמבנים על האי נהרסו כליל ושאר המבנים נהרסו באופן חלקי. 104 ילדים ששרדו איבדו הורה אחד או שנים והפכו יתומים.

מיד לאחר האסון הכריזה ממשלת תאילנד על האי כסגור זמנית ובלתי ראוי לאכלוס מחדש. התושבים הניצולים שוכנו במחנות פליטים במחוז הקרוב ביותר לאי.

 Emiel Kok סירב לקבל את ההודעה כי האי נהרס ואינו ראוי לאכלוס מחדש. Emiel Kok, תושב הולנדי שגר באי קופיפי, החליט להקים ארגון פילנטרופי בשם – Health International Phiphi (HI Phiphi) www.hiphiphi.com ועשה זאת כעשרה ימים בלבד לאחר האסון.

משיחות עם יזמים אני שומעת לא אחת איך הם מתייחסים למיזם כמו אל עוד ילד שלהם. איך בשלבים הראשונים של המיזם היזמות 'משתלטת על חייהם'. נושמים, אוכלים, ישנים יזמות. מוותרים על ההווה למען חלום עתידי. לא חושבים מהיכן יבוא האוכל שיאכלו מחר, לא חושבים על פרנסה, על בטחון כלכלי, על משפחה אלא מגויסים לחלוטין למיזם ולהגשמתו. מתעלמים מהמציאות שהרבה פעמים סותרת ומנפצת כל אפשרות להגשמת החלום.

Emiel גייס לצידו את חברו Ralph Toll שביחד החליטו להקים במסגד המקומי (רוב הקהילה באי היא מוסלמית) את המרכז לעזרה כנקודת מפגש מקומית. המקום איפשר לקורבנות האסון לבוא ולחפש מידע על קרובים שנעדרו, מקום שבו יוכלו להתאבל על אסונם ומקום שבו ניתן יהיה לתאם את המאמצים של כל הארגונים הפילנתרופים. את כל הכספים שזרמו ריכזו בקרן אחת ודרכה העבירו את הכספים לפעולות השונות. בימים הראשונים המשימה המרכזית לדברי Emiel היתה לקנות דברים בסיסים כמו חלב לתינוקות, אורז ופירות. באותו זמן גויסה קבוצה של 25 מתנדבים לעשות סריקה על האי, לחפש נעדרים ולעשות סקר של הרכוש שנהרס. את ההריסות פינו בעיקר בעבודת כפיים מתוך כוונה למצוא דרכונים, תעודות זיהוי, תגיות של מזוודות ועוד פריטים שיוכחו את קיומם של נעדרים שנכחו על האי. החשש היה שמכונות יהרסו וימחצו ממצאים אלו, העבודה הפיזית היתה קשה.

tsunami3

תוך 4 חודשים הגיעו לאי כ- 2000 מתנדבים. תוך 5 חודשים עזרו המתנדבים לתושבים להקים מחדש כ-150 עסקים שנהרסו. תוך 5 חודשים נוקו הרחובות, נשתלו פרחים ועצי קוקוס. צוללנים מתנדבים ושנורקליסטים פינו הריסות מתוך המפרץ וניקו אותו. ומי הים חזרו לצבע הטורקיז המקורי שלהם. בתי המלון החלו לעבוד. אעפ"י כן 90% מהתיירות נעלמה, מה שהקשה על האפשרות לשיקום המצב הכלכלי.

בשלב זה סיפרו Ralph ו- Emiel כי גם הם מתקרבים לקצה גבול יכולתם הכלכלית. יש להם בית חצי בנוי בהולנד ואין להם כסף להשלים אותו. Emiel: "אני צריך לחזור הביתה אבל אני לא יכול לעזוב את קופיפי מכיוון שכל כך הרבה פרויקטים חייבים עדין להיות ממומנים ומבוצעים. אנו נעשה כל שביכולתנו לעזור ולמצוא עוד מקורות מימון להשלמת הפרויקטים שחייבים עוד להתבצע להצלת האי".

כחצי שנה לאחר התחלת תהליך הפינוי ושיקום זכה הארגון HI PhiPhi להכרה של הממשלה מה שעזר לגייס יותר תרומות לטובת תהליך השיקום.

בשנת 2005 זכה הארגון בפרס (Time Asia's Heroes Award (www.hiphiphi.com/graphics/timearticle.jpg

מסתבר שיזם בעל חלום המאמין בו בצורה טוטאלית יכול לפעמים גם לנצח את איתני הטבע וגם להיות זריז מהם. 

tsunami1 tsunami2

שייך לנושאים: יזמות, קהילה