שם הכותב: תאריך: 28 פברואר 2013

תגובות של אנשים לרעיונות עסקיים ולרעיונות יזמיים שונות ומגוונות מאוד. מעטים מאוד האנשים שנשארים אדישים למול יזם שמספר להם בעיניים נוצצות על התוכניות ועל הרעיונות שלו. לעיתים היזם מספר גם על הקשיים שאיתם הוא מתמודד או על רעיונות חדשים שצצים חדשות לבקרים במוחו הקודח.

Bozeman, Montana

 

תגובת העורבים: קרע-קרע-קרע או, אם תרצו, רק רע, רק רע. זו תגובתו הראשונה של העורב לרעיון של היזם. הוא עוד לא שמע את הרעיון במלואו וכבר הוא (וחברי להקתו, כי בעצם מדובר בקבוצה של אנשים) מתחיל להגיב בצורה השלילית, הגרועה, הפסימית ביותר. העורבים ימנו את כל הסיבות (ותמיד הם ימצאו סיבות) לכך שהעסק לא יעבוד, לא יצליח, ייכשל בוודאות. חוץ מזה, יש להם חבר שלדוד שלו יש שכן שאחיו ניסה לעשות דבר דומה ונכשל ועכשיו הוא "שקוע בבוץ רציני" מבחינה כספית.

"עכשיו זה לא הזמן": יש קבוצה של אנשים שלא משנה מה תגיד, תמיד הם יהיו מוכנים להישבע שזה לא זמן טוב לעשות את הצעד הזה. אגב, המצב הכלכלי לא משנה להם כלל; טוב או רע, כשמרנים קלאסיים הם תמיד יגידו ליזם שזה ממש לא הזמן המתאים לצאת עם רעיונות חדשים ומוצרים פורצי דרך.

להקת המעודדים: זאת להקה של אנשים שתמיד מעודדים את האדם לא להרפות גם אם יהיו כישלונות ולא להיכנע לקולות שליליים ולאנשים שמנבאים לו מפלה. חבריה המכובדים של להקת המעודדים מקבלים בהסכמה ובשמחה כמעט כל רעיון שדנים בו וכל הצעה שעולה על סדר היום.

שוטי הנבואה: כן, גם קבוצה זאת קיימת. אנשי הקבוצה הזאת מסוגלים בתוך פרק זמן קצר מאוד להביע את דעתם ולהתנבא כיצד הסיפור הזה ייגמר. הם מאמינים ובטוחים שהסוף הרע של היזמות או של הרעיון ידוע, ברור וחתום. אגב, זו קבוצה של אנשים ששמם האמצעי הוא "אל תגיד שלא אמרתי לך" או "תזכור מי אמר לך ש…".

המפרגנים: אנשים אלה מעודדים את היזם כי הם מאמינים בו כאדם. הם מודעים לקשיים ולבעיות שלו אבל מכירים אותו היטב ויודעים שכמו כולם, גם הוא זקוק מדי פעם לטפיחה על השכם ולחיזוקים חיוביים באשר ליכולות האישיות שלו.

לאחר שהיזם מציג את הרעיון שלו לסביבה הוא מוצא את עצמו חשוף למספר תגובות אפשריות. ברם, מה קורה לו לנוכח תגובות אלו? מה עובר בראשו כשהוא שומע את העורבים או את להקת המעודדים? ראשית, עד כמה שהדבר נשמע נדוש, דווקא חשוב מאוד לשמוע את דברי האנשים שמוצאים פגמים ברעיון. אולי המקטרגים הם שוטי נבואה או עורבים מקרקרים, אבל את דעתם כדאי לשמוע, משום שדווקא לנקודות הכי שליליות ורעות שהם מעלים אפשר למצוא את הפתרונות הכי חכמים ואת התשובות הכי נכונות. אנסה להסביר זאת בדרך אחרת. יזם שישמע רק את הקולות התומכים והמפרגנים עלול למצוא את עצמו בבוץ עמוק. פרגון מוגזם יכול לפעול כמו חרב פיפיות. יזם שלא ילמד להגן על עמדותיו, על רעיונותיו ועל הפטנט שלו כנגד המקטרגים יסתכן בקריסה כבר בהיתקלות במכשול הראשון. אם כולם אומרים ליזם שהרעיון שלו אדיר ופנטסטי, ואף אחד לא מנסה להציג לו את המגרעות או את הצדדים הפחות נעימים, ייתכן שדווקא הפרגון הזה יפיל אותו בסופו של דבר.

תגובות היזם למה שקורה כאשר הוא מציג את התמונה הראשונה של המצגת שלו (וזאת יכולה להיות מצגת פיזית או מצגת מילולית) אינן כה חשובות כשמדובר בחבריו הקרובים ובבני משפחתו, אבל הן קריטיות מאוד כאשר מדובר באנשים שאמורים לעשות איתו עסקים. תגובותיו של האדם להתנגדויות שהוא נתקל בהן ותשובותיו לשאלות הנוקבות שמציגים לו יכולות לחרוץ את גורל הפרויקט לשבט או לחסד. אם הוא לא יענה נכון לשאלותיהם של האנשים השונים ששומעים את הרעיון שלו או קוראים את דפי ההסבר שלו, ולא יציג פתרונות הולמים לבעיות שהם מעלים, הפרויקט יקרוס מבחינה עסקית עוד בטרם עשה את צעדיו הראשונים – גם אם מדובר ב"המצאת המאה".

לצד הצגת התגובה של בני המשפחה ושל היזם, כדאי להציג את התגובות האפשריות של העולם העסקי שבהן, קרוב לוודאי, ייתקל היזם לאורך הדרך.

הדחיינים: חלק מהאנשים שבפניהם מוצג הרעיון צריכים להחליט אם הם מעוניינים להשקיע בעסק (עם או בלי הצעה מפורשת של היזם). יש ביניהם כאלה שמתלבטים בינם לבין עצמם ואחרים שפשוט לא מוכנים מבחינה נפשית לקבל החלטות. אנשים אלה מעדיפים לחכות ולראות מה יקרה לפני שיגיעו להחלטה.

המתייעצים: אנשים אלו תמיד צריכים להתייעץ עם מישהו נוסף – הממונה  עליהם, היועץ המשפטי שלהם, עורך-הדין שמייצג את המשרד וכך הלאה. יש לציין שבתחום המנהל הציבורי ההתייעצות היא אחת הדרכים המקובלות להסיר את האחריות האישית ממי שצריך לקבל את ההחלטה. מבחינתו, עדיף שההחלטה תגובֶּה בחוות דעת של גורם בכיר או מקצועי יותר, ולעיתים אף בחוות דעת משפטית.

השוללים מכל וכל: קבוצה זו של אנשים אומרת קודם "לא" ורק לאחר מכן היא בודקת, שואלת ומבררת. התגובה הראשונה תמיד תהיה שלילית. האמת היא פשוטה: אין להם סיבה מיוחדת להגיד לא, אבל זה הפתרון הקל ביותר. כי מי ששולל כל הצעה וכל רעיון שמוצג לו לא מתחייב לשום דבר, לא לוקח אחריות ולא נכנס למחויבות. אגב, נימוקים וסיבות לשלילת הרעיונות יהיו להם למכביר.

הזהירים: מדובר בקבוצת אנשים שכל צעד שלהם זהיר ומחושב. בתור מקבלי החלטות הם שקולים ואחראיים מאוד. הם לא דחיינים, הם זהירים (למרות שכלפי חוץ ההבדלים נראים פעוטים למדי). אצלם החלטות לא נשלפות מהמותן אלא מתקבלות לאחר סקר יסודי ומעמיק ובדיקה צולבת של כל הנתונים שהוצגו בפניהם. הצרה היא שעם אנשים מסוגם לא ניתן לצאת לפעילויות ארוכות טווח או לפעילויות שדורשות שינויים אמיתיים ומרחיקי לכת. האנשים הזהירים יעדיפו פעילויות שניתן למדוד אותן שלב אחר שלב על פני עסקים שהקמתם מחייבת השקעה עצומה מיד בתחילת הדרך, אם רוצים לראות תוצאות.

מחפשי הדור הבא: יש קבוצה מדהימה של משקיעים ושל מקבלי החלטות שתמיד הולכים נגד הזרם ועם השינויים. מה שפועל לא מעניין אותם, מה שהולך היום לא מדבר אליהם ומה שנחשב היום כלהיט הופך בעיניהם למיושן ברגע שהתחיל לפעול. הם מחפשים את הדור הבא, את הפיתוחים ואת החדשנות. מערכות היחסים איתם יכולות להיות בעייתיות מאוד כי הם תמיד יבדקו אם יש משהו  מתקדם יותר ויבחנו את המגמות הנוספות שיש בתחום שלהם.

חסרי הבנה מקצועית: לעיתים יש בין מקבלי ההחלטות העסקיות אנשים שאינם מבינים את הרעיון הבסיסי שאותו מציג היזם. הם מנענעים את ראשיהם למעלה ולמטה כשמציגים להם את הרעיון וימינה ושמאלה כשבודקים אם יש למישהו עוד שאלות, אבל לאמיתו של דבר הם לא ממש מבינים את המצגת.

ולסיום – מילת אזהרה – טעות נוספת של יזמים היא מתן אמון בהבטחות שווא של הסביבה העסקית שבתוכה הם פועלים. הם מאמינים כמעט לכל מי שמדבר איתם ומבטיח לעזור להם. הצרה היא שברוב המקרים מילים לחוד ומעשים לחוד. אל להם לשכוח את גורם הזמן – גם אם משקיע מסוים מחליט בסופו של דבר להיכנס כשותף, עדיין ייתכן שיעבור זמן רב מרגע ההחלטה ועד להעברת הכסף בפועל. במציאות חלק מהיזמים יקבלו הבטחות שווא ויגלו שמאחורי המילים היפות אין שום דבר ממשי.

 

שייך לנושאים: הצלחה, יזמות, משקיעים